פרשת השבוע 'בלק', עוסקת בקרב שמנהל בלק מלך מואב כנגד עם ישראל, בניסיון למנוע מהאחרונים להתקדם לעבר הארץ המובטחת. בלק מזמין את הנביא בלעם לקלל את ישראל, אולם במקום לקלל נאלץ בלעם לברך את עם-ישראל במצוות הקב"ה, בסוג של שירה מלאת פאתוס. באותה הזדמנות ניבא בלעם גם את ביאת המשיח- זה שיביא את העולם כולו לשלמות.

השם של הפרשה, מעבר להיותו המילה או אחת מהמילים הראשונות של תחילת הפרשה, מצביע גם על התוכן שלה. לפי זה לא מובן מדוע שם הפרשה מתמקד בבלק- שרק הזמין את בלעם ונתן לו את העצה לקלל את עם ישראל, ולא בבלעם עצמו שיצא לקלל, ונבואתו היא הנושא המרכזי של הפרשה?!

התשובה קשורה לחשיבות הגדולה שנותנת התורה לתפקיד המתווך והיועץ, בכך שהתורה מייחסת לבלק את החלק העיקרי במעשה, ורואה בו כאחראי המרכזי לתוצאות שלו. אף שבלעם היה זה שעשה מעשה בפועל והלך לקלל, ובלק רק ייעץ לו לעשות כן, נקראת הפרשה על שם בלק מכיוון שהוא היה הגורם למעשה.

הדבר מדגיש עבורנו את האחריות שלנו בבואנו לתת עצה לזולת: מבלי לפטור את המבַצֵע מאחריות על מעשיו, העצה אינה רק דיבור סתמי: עיקר האחריות למעשיו של השני הוא על המייעץ, מכיוון שעצתו היא הגורמת למעשי השני.